המסעדה דו-קומתית מסיעה את האורחים לאגם קומו ב-1960 בקירוב עם וילונות אמרלד, עץ טיק מבריק ונברשות זכוכית מוראנו. חדר אוכל בקומה השנייה מעוגן על ידי חיפוי קיר בצבע צהבהב עמוק עם מראות עתיקות מוזהבות, ותאי מעוקלים שלצידם שכבות שופעות של אדניות טרה קוטה איטלקיות. האוכל נהדר. הנופים נשגבים. רשימת היינות - מגרש המשחקים האנכי-וינטג' בגווני דובדבן של חנון נביולו - עמוק וחלומי.

התפריט מעביר את המגוון מקרפצ'יו ועד פיצות ועד פסטות וסטייקים כבדים. אפשר לבחור להיכנס בקלילות לאותו ערב פחמימי עם מנות אלגנטיות כמו קרפצ'יו דלעת בציפוי אגרודולצ'ה וזרעי דלעת וקרודו טונה עם לבבות ארטישוק, או לזרוק את הכל ולהתחמק מהמנות ממלאות הבטן. הפסטות (כמו קפליני הלובסטר החריף והפוסילי ג'נובזה) יגרמו לכם לעזוב את דיאטת סאות' ביץ' במראה האחורי (ולהרגיש פי אלף יותר טוב בגללה.) פיצות מגיעות עם סלומי, צדפות קטנות בצוואר וכמובן כמהין בעוד שעיקריות כמו עגל מילנזי ו-ribeye Tagliata גדולות מספיק כדי לחלוק. תוכנית הג'לטו כאן חזקה, עם מנות בטעמי פיסטוק ושמן זית מספקות סיום לא נסבל לחגיגה.